לפני כמה ימים שתיתי קפה עם חברה "מהתחום"
סמנכ"ל משאבי אנוש בחברת היי-טק
היא מספרת על החברה, על ההנהלה ועל המנכ"ל
סה"כ נשמע טוב. יודעים לעבוד ביחד, מינימום אגו, פוליטיקה לא בשמיים.
מסתדרת טוב עם המנכ"ל,
הוא מעריך אותה, מתייעץ איתה. מרגישה משמעותית.
יש "אבל" אחד קטן
לפעמים הוא צועק על אנשים
מאבד את זה
מילא מאבד את זה
אח"כ היא ניגשת אליו בחדרי חדרים
"זה לא מוציא אותך טוב" היא אומרת לו
"זו החברה שאתה רוצה לנהל? בצעקות??"
"אני??" הוא עונה לה
"לא צעקתי. כעסתי. גם בעבודה מותר לכעוס"
"ברור שכשאתה צועק, זו תוצאה של תסכול וחוסר אונים, כמו עם ילדים - אנחנו מאבדים את זה כשנגמרה לנו השליטה בסיטואציה".
הוא מקשיב. לפעמים אפילו מהנהן.
עד המקרה הבא.
יא אללה אני אומרת לה.
תראי איך מודעות עצמית קריטית גם בעבודה.
"אני בטוחה שבבית הוא לא מרשה לעצמו לדבר ככה. אין מצב" היא אומרת לי.
נראה לך??? אני עונה.
מה, בעבודה הוא יצור X ובבית הוא Y?
אם כבר, בעבודה אנחנו מוחזקים הרבה יותר,
דופקים סוג של חשבון מה יגידו ומה יחשבו.
בבית יש עוד פחות מסכות...
אנחנו מי שאנחנו כאן או שם
אותה מערכת הפעלה,
פיצ'רים שונים.
העבודה על עצמנו לא מסתיימת
השאלה למען מה אנחנו נרתמים
דבר אחד בטוח - מודעות עצמית משפרת תוצאות בעבודה
רוצים לחזק את שריר המודעות? שעה שבועית של פיתוח עסקי-אישי לוקחת מנקודה א לנקודה ב או ח או מ.
Where focus goes energy flows
