להרכיב הנהלה משובחת זה אפשרי ביותר. אבל פ***קינג קשה. באמת.
(הבעיה העיקרית: אף אחד לא מושלם…)
מדי פעם בקצה שרשרת המזון של הגיוס אני פוגשת את המיועד.ת לתפקיד ממש רגע לפני ההחלטה.
כמובן שלפני הראיון אני מבקשת קווים לדמותו של המועמד האידאלי.
למרות שהלקוחות שלי כה נבונים, כמעט תמיד התשובה שלהם מלמדת אותי שהם בעצם מחפשים את עצמם. כלומר מישהו כמוהם.
למשל,
היזם החסר מעצורים יחפש מישהו עם ראש גדול, תאבון לחידושים, כריזמטי וסקרן.
ואני אשאל למה?
לא תעדיף מישהו שמצטיין באקסקיושן? שאוכל אקסלים לארוחת בוקר?
אחרת מה? תשבו שניכם כל היום ותציעו רעיונות מגניבים שיהפכו לתכניות מגירה?
עדיף בלון עם חוט כדי להתקדם, אחד שחולם שהכל אפשרי והשני שמתרגם למציאות, למשימות ותאריכים.
וכך המנכ״ל המופנם יחפש לצידו מישהו סולידי ושקול (ומה עם קצת פלפל-מלח-צ'ילי??).
איש הלוגיקה הרציונלי יעדיף חיית דטה וכו.
זה לא לגמרי או או. יש אנשי גם וגם. אבל הם נדירים.
לרובנו יש סט של תכונות ויכולות בולטות וסט אחר שקוף יותר.
ככה זה בטבע, דומה מושך דומה.
חסידות נודדות עם חסידות ושקנאים עם שקנאים.
לא סתם חוברים זה לזה חברי ילדות ואלה שאכלו איתנו מאותו המסטינג, איתם הכי קל לתקשר ולבנות אמון.
אבל צוות חזק זה פאזל.
בסוף צריכה להתגלות תמונה, לא צבע מונו כרומטי.
אדם צריך להיות מודע לעצמו כדי לאסוף סביבו את אלה שמחזקים אותו בנקודות הנכונות.
כבר בשלב הגישושים צריך לבדוק מה פוטנציאל ההשלמה ואיך זה עובד כימית, לא רק מקצועית.
כל אחד (גם המועמד) מוטב שיהיה ער ויבדוק מה אומרת הבטן, האם בסוף כל אינטראקציה יוצאים מלאים או מרוקנים, אופטימים או חוששים.
קשה אבל אפשרי.
