מכירים את זה שרצה עליכם אגדה אורבנית במשפחה? או בחבר'ה? (או שרק לי זה קורה??) למשל אני, גדלתי בישוב קטן בנגב. אז רצה שמועה שראש שבט בדואי הציע לאבא שלי עדר של גמלים ועיזים תמורתי. כרגע אני מתכחשת. ויש עוד שמועה שאותה דווקא בדקתי בארוחה משפחתית לאחרונה ונתקלתי באישור גורף. בהיותי ילדה צעירה, הייתי היועצת האישית לאישתו של המציל בבריכה המקומית. היתה צועקת את שמי מתחת לחלון חדרי ואז מספרת לי את כל הצרות שבינו ובינה. "ואני, איך הגבתי?" חקרתי את אמא שלי שהתעקשה שאכן כך היה. "הקשבת לה, שאלת שאלות, עודדת אותה". בחיי שאני לא זוכרת, וגם קצת לא מאמינה. אבל גם אם העובדות עוותו קלות, דווקא המהות לא מפתיעה. והנה כמה שנים קדימה אני כל יום בבית חולים אחר בארץ, מבקרת מאושפזים בתור קצינת נפגעים בחיל האויר. מקשיבה, שואלת שאלות, מעודדת.
רציתי לגלות גם את הצד היותר נוצץ של החיים. פניתי חזק ימינה לתפקידי יח"צ בחיל האוויר ובדובר צה"ל, משם המשכתי למגוון רחב של תפקידי ניהול באירגונים גדולים/גלובלים, ברילוקיישן לארצות הברית וסמנכ"לות בסטרטאפים לקראת ותוך כדי סקייל.
גיליתי כישרון לגרום לדברים לקרות וחיבה יתרה לתכלס ולתוצאות. אבל האהבה האמיתית שלי שמורה נחשו למה? הקשבה, שאלות ועידוד.
מי אמר שצריך לבחור אם אוהבים יותר את אבא או את אמא? היום אני מיישמת את הניסיון הניהולי דרך ליווי של מנכ"לים ואירגונים, עוזרת לגרום לדברים לקרות ולהגיע (מעודדים:) לתכלס ולתוצאות. אחד על אחד או בקבוצה, כמנכ"ל/יזם או כארגון, מגדירים מטרה וחותרים אליה יחד.
עשרות אלפי שעות ניהול וייעוץ וטריליון שיחות לימדו אותי דבר אחד פשוט: מי שרוצה להשיג יעדים ולשפר ביצועים, שישקיע בעצמו. כמו מסכת חמצן בטיסה: קודם ההורה, אחר כך הילד. כך בעסקים: מודעות ואז צמיחה ותוצאות.
