לפני כמה ימים עליתי צפונה לסיור מקדים לקראת אופסייט הנהלה.
איכשהו הצליחו להמיר את דתי,
במקום לנסוע למדבר, הונו אותי לרמת הגולן.
״המנהלים עסוקים, התקופה לחוצה, לא נצליח להתנתק ליותר מלילה אחד. המדבר יחכה לפעם הבאה. על הדרך גם נעשה מצווה כלפי כלכלת הצפון״.
טוב נו.
הכוכבים הסתדרו והצטרף אלי המנכ״ל בכבודו ובעצמו.
על הדרך הרווחנו זמן איכות של נסיעות וגילוי של עוד שכבת סינכרון.
בלי הרבה מילים הסכמנו על הכל. הלוקיישנים (וואוו), הלו״ז ומה נרצה להשיג מעצם המפגש.
עכשיו נותר לי רק לגלות אם יצא מזה צל״ש או טר״ש. שברתי אפילו את השיאים של עצמי בללכת על הקצה של העומס ולהאמין שיהיה בסדר.
למקרה שיש פה עוד כאלה שמבשלים ארועי סיכום-תיכנון-סינכרון של הנהלה, הנה תזכורת מהותית:
המטרה העסקית שלכם לשנה הבאה תמיד תהיה צמיחה.
(אחרת מה זכות הקיום של האירגון??)
את היעדים העסקיים קל להציב.
אבל הלווווווו
מי עושה את העבודה???
רובוטים???
טרם.
איך אפשר לחתור לצמיחה עסקית בלי לטפל בצמיחה האישית??
יותר ספציפית מתכוונת לפיתוח ההנהלה.
יותר ספציפית עבודת עומק.
יותר ספציפית עבודת עומק של כל אחד עם עצמו.
וזה מתחיל במנכ״ל!
אם אתה כמנכ״ל לא עובד קבוע בניהול רוחב הפס המנטלי שלך,
אם התרגלת לבדידות,
אם אין לך ערוץ ונטילציה וקונטרה תומכת, אם אתה טרוד בלילות בגלל החלטות שלא מחוברות גם לשכל וגם ללב,
תדע שהמערכת כולה מתקתקת לפי קצב ההתפתחות שלך.
# רק_אומרת
להסברים ורעיונות איך לתכנן נכון את השילוב בין העסקי לאישי, דברו איתי.
בתמונה: התלבטנו אם להתחיל את היום הראשון בדיבורים או בעבודה עם הידיים שאלו התוצרים שלה (צולם במוייז בישוב רמות).
נחשו מה החלטנו?
