למרוח לק תוך כדי קפיצה על טרמפולינה.
ככה זה מרגיש לסכם שיחה עם נועם לניר.
הייתי צריכה לנחש מה מחכה לי כבר כשקבענו להיפגש.
בעוד שרב השיחות שאני מקיימת מתואמות שבועות מראש, כולל מיילים, מזכירות ויומנים, הוא פשוט אמר לי בואי. עכשיו.
עניין אותי להכיר את האיש וההפרעת קשב, זה שעושה מיליונים בעשר אצבעות, בלי אופרציה, בלי יומן.
חשבתי שכהרגלי, בפווווו קצר אצליח לפצח את הקוד של מי שהוא.
כמובן שטעיתי.
ישובים לצד בריכה וחדר כושר, משקיפים לעבר קילומטרים של נוף, שאלתי אותו איך מגדלים בבית הזה ילדים שאינם ממזרים חסרי כבוד. אז הוא ענה "דוגמא אישית" ומיד התקשר לבית יתומים בסביבה, סידר לי שם פגישה "לעכשיו ברגע זה".
תוך כדי מביא ספר שורשים משפחתי ומסמן לי את העמודים שחשוב לקרוא. קחי - מתנה.
תוך כדי מספר לי על (עוד) אקזיט שעשה השבוע, ועל (עוד) קצין בוגר באחת מעשר המכינות שהוא מעורב בהן.
הגיע למצב שהירוק של המדים מרגש אותו יותר מהירוק של הדולרים.
כל חמש דקות הטלפון מצלצל בקשר למטוסים שבבעלותו, מגיב כמו סדרן בתחנת מוניות.
כל שיחה מסתיימת ב"אוהב אותך".
עד שעולים שמות של מכרים משותפים ואז עוברים לקומפלימנטים מיוחדים. ההוא שקרן פתולוגי, ההיא שתלטנית טוטלית. פילטרים זה כנראה מצרך מיותר.
בין סיפור לסיפור אני שואלת איך זה לבלות עם חברים במצב כלכלי אחר לגמרי משלו. ברור שהוא מיד מעלה על הקו חבר ומבקש ממנו לענות. שני הצדדים טוענים שהפער שקוף.
דבר אחד שכן הצלחתי לזהות כקוהרנטי זה את הקוים המקבילים: ביזנס ואידיאולוגיה.
הרי מגיע רף מסוים שאדם נקרא לפעול גם מחוץ לבועתו שלו.
אתה עצמך כבר אקסטרה מסודר וכך גם ילדיך ונכדיך. איפה תבחר להשקיע את זמנך, מרצך וכספך? מה באמת חשוב לך?
אז אצל נועם בזירת ההכנסות זה פשוט:
הכסף עושה כסף, ללא העדפות דת גזע ומין.
בזירת ההוצאות הרשימה כבר מסתעפת מחוץ לגבולות האחוזה למגוון מטרות תחת מוטיב מוביל:
אהבת הארץ והמדינה.
ליתר ציטוט: "המקום הזה מלהיב אותי ומעיף אותי לשמיים. אני חושב על ארבעה הדורות האחרונים של המשפחה שלי, מאיפה הם הגיעו, הדרך שעשו, לאן הגיעו, איפה אני עומד ומה אני עושה וזה מעיף לי את הסכך. כל יום".
חיפשתי את הנוסחה הסודית למנגנון שמניע פעילות עסקית בהיקף מצטבר של מיליארדים.
יש אנשי עסקים מתוחכמים של שחמט, יש חצי מתוחכמים של דמקה, הרוב מנהלי שש בש, מה שיוצא. הוא במשחק אחר, מתעלם מהלוח, שחקן לגו פריסטייל. בלי הוראות הרכבה.
לא מעט מהמנהלים והיזמים שאני מלווה מתמודדים עם הפרעת קשב גלויה או סמויה.
אני תמיד מתלבטת אם הם מגיעים להישגים כה מרשימים למרות או בזכות הקופצנות המחשבתית והברקס-גז שמרגישים כמו נרקסיזם שקל לאהוב ולשנוא.
מניסיוני, מי שנכון להתפתח בדר"כ מתחיל מלהפסיק להתנצל/להתייסר/להתחבא. רק אז אפשר למנף באמת את הכוח הפנימי ולהשתמש בו בתבונה פרודוקטיבית.
אצל נועם מצאתי מיקס כאוטי בין הפרעת קשב ופוקוס, הדוניזם ואנושיות, עבר משפחתי לא פשוט וילדים מאומצים בהווה, אחד שכבר חווה ה-כ-ל אבל כמעט דומע מסיפור מור"ק צה"לי.
תזכורת מבורכת שאין חוקים, שלא תמיד צריך אקסלים, גאנטים ומצגות.
מי שמנסה לחלץ את הג'יני שלו מהבקבוק מוזמן אלי לפינג פונג משותף :)
