האוקסימורון ״שגרת חרום״ יהפוך (אמן שבקרוב) ל״שגרת שיקום״, זו התחנה הבאה של רכבת הטראומה.
מכירה את המסלול הזה טוב טוב, כמו סוג של קעקוע פנימי.
יום אחד בהיר (ותמוה),
בהיותי משק״ית ת״ש בצבא, החלטתי שאני רוצה לשרת כקצינת נפגעים (תמוה כבר אמרתי?)
כנגד כל הסיכויים וברצף של נסיבות בלתי אפשריות שובצתי במדור שאחראי על חולים/פצועים/נכים ושאר נפגעים שעודם בחיים (עדיין זוכרת שמות של חלקם!).
וכך טיילתי לי בטרמפים בין בתי חולים ברחבי הארץ.
עוברת מחלקה מחלקה, אחד אחד.
מציגה את עצמי כקצינת נפגעים חיילית.
מתחילה מן הסתם ב״מה שלומך?״
ואז… הו אז... מבול של סיפורים, חלקם מצמררים.
בחיי שיצאתי רופאה-צל עטורת התמחויות.
עוד לפני שאומרים ג׳ק אני כבר מדקלמת אבחנות פוטנציאליות ואת המשך הפרוטוקול הטיפולי.
היו גם אלה שלא דיברו.
כי התביישו,
כי היו מחוסרי הכרה,
או כי אושפזו במחלקה הסגורה בבית חולים פסיכיאטרי.
בתי חולים הם כמו שדות תעופה.
תמיד האור דולק, אנשים מתרוצצים ואיזשהו ג׳ט-לג באוויר.
זו שהחליפה אותי בתפקיד ברחה אחרי שבוע בדמעות.
אני דווקא נותרתי מחוסנת.
שילוב של תום ובוסר עם טבילה ממושכת באגם החסד והחמלה.
אמנם הכרחתי את אחד האחים שלי לצלם אותי עם חזיה, שתהיה לי מזכרת אם יום אחד יכרתו לי שד.
אבל חוץ מזה קצת מכות קלות בכנף והרבה רוח במפרשים הפנימיים.
התנועה על ציר הטראומה נכונה אוניברסלית.
נעים על הציר הזה כאומה, כחברה, כאנשים וגם כאירגונים.
בסוף גם עסק זה אורגניזם חי-צומח-דומם.
איך יראה שלב השיקום העסקי?
אני עוד לא יודעת.
אבל ברור לי שבכל חברה או אירגון,
צריך יהיה לעבור פיזיותרפיה עסקית.
בעלת מקצוע (נגיד כמוני) שתבנה תכנית אימונים ותרגילים מותאמים, תעמוד ליד ההליכון ותלחץ על הכפתור להגברת הקצב ברמה האישית והאירגונית.
שווה להתארגן לקראת השלב הבא.
גם בזירה העסקית הזו חייבים לנצח! חובה לחתור ל-2024 מקסימלית.
שואלים את עצמכם איך מובילים חברה על הציר חרום-שיקום-צמיחה?
איך נראית פיזיותרפיה עסקית?
דברו איתי ונקבע שיחה.
התמונה: היחידה שמצאתי בשלוף מתקופת הצבא. כמעט נושלתי מהירושה אחרי הקרחת
