top of page
תמונת הסופר/תShira lee

פרידות - שלב ההתארגנות


הפעם מדברת על בעלי תפקידים שעתידים להיפרד מהכיסא. ואם אתם בכירים אז יש לכם גם תנאים טובים, סמכות וכוח, חופש פעולה ובטחון מהול באשליית שליטה.


מבלי להיכנס לנסיבות המקדימות לפרידה, הנה כמה דגשים למקרים שניתן לתכנן מראש.


> הערכות כלכלית נדיר שמשק הבית אדיש לאובדן הכנסה של אחד הצדדים. ככל שהתפקיד בכיר יותר כך רמת החיים המשפחתית רגישה יותר לפגיעה. כאן צריך לפעול בשני מישורים. הטריוויאלי - לחשב כמה זמן חמצן עומד לרשותך ואיך מארגנים תכנית גיבוי. הפחות טריויאלי - לבדוק עם עצמך אם מונע ע"י תודעת שפע (לא משנה מה יקרה, אני תמיד יהיה בסדר) או תודעת חוסר (אפוקליפסה פנימית מעצם הרעיון שייגמר הכסף). מי שפועל על ציר החוסר מוטב שישקיע בלהתפתח תודעתית.


> להזיז תתחת להתחיל לחשוב מה כן, לדבר עם אנשים, לשבת בלילה ולחקור את מה שמעניין אותך. לחלום ולישון תכנית עסקית, לגלגל רעיונות, להציף את המגירה בתכניות א,ב, ג, ד או לעבוד בלחפש תפקיד אחר. עד הנקודה שאפשר לקפוץ למים.


> בעלות על התהליך אם אתם מאלה שצריכים שוטר חיצוני או שותף לחשיבה, אל תתקמצנו ואל תשארו עם הדרך הזו לבד, קחו ליווי. תבינו שיש פה תהליך שיוביל לנקודת זינוק קריטית להמשך הקריירה.


> הידוק הערך העצמי עזבו באז וורדס מעולם המיתוג האישי, עזבו תעודות על הקיר וכרטיסי ביקור. במה אתם באמת טובים?? מה הייתם מוכנים לעשות גם אחרי, בפנסיה? לפעמים נדמה שהפער בין מה שאני יודעת ואוהבת לעשות הוא בלתי ניתן לפענוח. למשל, אם אני עובדת כסמנכ"ל שיווק והכי נהנית לאפות??? אז כן, צריך להבין מה באפיה עושה לי את זה ואיך זה קשור לעבודה הבאה שלי. אולי זו היצירה? השקט לעבוד לבד? הדיוק הכמעט אנאלי שבהכנה? הפרצוף המתענג של הטועם? האיכויות שמניעות אותי בעשייה רלוונטיות מאוד למימוש העתידי שלי.


> לעזוב יפה זוכרים שפעם נהגנו ברכב עם הילוכים? זוכרים את הקחקחקחקחקחק כשמחליפים הילוך בלי ללחוץ עד הסוף על דוושת הקלאץ'? סוף של דרך כמעט תמיד לא קל, הבאגים והפאקים של המציאות הנוכחית בולטים במלוא תפארתם. קשה להחזיק תפקיד וגם לחשוב על הדבר הבא, להכיר בצורך בשינוי ולתפקד עסקים כרגיל, אבל לא שווה לשרוף גשרים כדי לאפשר לפרידה להתרחש.


שורה תחתונה: רובנו לא באמת אוהבים שינויים. לזוז מנקודה לנקודה זה לא פשוט ואפילו מפחיד. אבל זה הכרחי, כתגובה למציאות החיצונית או כאקט של התפתחות.


כל מה שכתוב למעלה מתגמד לעומת החזקת האמונה שיהיה בסדר ושהכל לטובה. ואת זה איך עושים? אולי בפוסט אחר...


אלה שהגיעו עד פה וגילו שטוב להם במקום הנוכחי, אשריכם! תחגגו! ואלה שעבורם לא קלה היא לא קלה הדרך, דברו איתי.



bottom of page