במסגרת הסנדלרית הולכת יחפה במחלקת השיווק והמכירות,
אני לא יודעת אם מגיע לי צל״ש או טר״ש,
אז לא לגזור ולא לשמור.
הפיד שלי מלא ברשימות עשי ואל תעשי בשיחות מכירה.
למשל טיפ ידוע:
הצד השני (להלן הלקוח הפוטנציאלי, בדרכ מנכ״ל במקרה שלי) מרגיש מעבר לקו אם את לובשת פיג׳מה או ג׳ינס, מבשלת תוך כדי או מרוכזת בשיחה.
אז תתלבשי כמו בנאדם ונהלי את השיחה כשאת עומדת או צועדת, כדי לשמור על פוקוס ומרץ.
בעיקרון אני מסכימה.
בפועל:
לפני השיחה מכינה שקט וכוס קפה,
מתיישבת בסבבה שלי רגל על רגל,
ואז משוחחת עם הצד השני כאילו כבר עובדים יחד. בעיקר שואלת ומקשיבה.
מבחינתי זה בסדר לא לומר על עצמי מילה מעבר למינימום.
יופי שלמדתי פסיכולוגיה ומנהל עסקים,
אחלה שהייתי חברת הנהלה בעצמי.
אפשר לקלוט את אלו גם מבלי שנאמרו.
מי שחכם לומד עלי דרך השיחה עליו ופשוט יודע כשזה זה.
באותה נשימה,
אין לי פאנל.
אין לי מוצרי ״רגל בדלת״.
לא עושה וובינרים,
קולד-קולז זה השטן הפרטי שלי.
עם כל יום שעובר אני נהיית פחות מתולוגית ויותר אינטואיטיבית.
מכבדת ואפילו מחבבת את ״את הכי יפה כשנוח לך״.
הקריטריונים להצלחה? פשוטים.
שיהיו שיחות אינטימיות.
שהשיחות יהדהדו גם אחרי, לשנינו.
שהצד השני ירגיש בתנועה.
שירגיש לא לבד.
זהו.
אם כל אלה התקיימו בוא יבואו גם תוצאות עסקיות וגם שקט.
מרגישים שזה זה? דברו איתי
