הטיסה האחרונה לפריז. עולה על המטוס בידיעה שהיושב לצידי לא יהיה מקרי, אלא מי שיתאים לי לאותו הרגע. וואלה, יצא מנכ"ל של חברת ביטוח. אחרי חצי שעה-שעה נטולת תקשורת התחיל פטפוט שהתפתח לשיחה רצופה של כמעט ארבע שעות. על קריירה, עסקים והחיים עצמם. האיש עשה קריירה מרשימה כבכיר בתחום הביטוח בארץ ובחו"ל. ממש ריצ'רד גיר באישה יפה. מתמחה בלקחת אופרציה חולה ולאושש אותה למכונת כסף. אז קיבלתי סקירה מעניינת על שוק הביטוח הבינלאומי, ולא יכולתי שלא להביע את התפיסה השלילית שלי את התחום ("מבחינתי מדובר במוצרים נגד חרדות, אסונות ושאר ירקות שאף אחד לא רוצה לדמיין, אבל אין ברירה"). אבל הוא דווקא אוהב את מה הוא עושה. אפילו רואה בזה שליחות. מסתכל על הפוליסות שכן שולמו, על משפחות שנשרף להם הבית ובזכותו קנו הכל הכל חדש. מבחינתו בא לעבודה בבוקר ומציל נפשות. קיבלתי תזכורת לכמה חשובה המשמעות בעשייה. יצאתי יותר צנועה ובעיקר מעריכה את מי שרואה ועושה טוב בעבודה.
